<h1>ספר מצוות זמניות הלכ' ברכות ש"ד</h1>
<h2>דף לו.</h2>
האוכל קמח חטה או קמח שעורים נא, או האוכל כרוב או אבטיחים או סילקא נא, וכמו כן כל האוכל נא שום דבר מן הירקות שאין דרכו לאוכלו נא, יברך עליו שהכל. כל מה שצומח באילנות, שלא נזרע האילן בסיבתו, כמו גמא"ר אלנאבי"ל, הנקרא בתלמוד קורא, או לולבי גפנים הנקרא בלשון ערב פנפן, יברך עליו שהכל. ומזה נקח ראייה לאפרוח הלוז שנאכלת קליפתו החיצונה, וידוע הוא כי אילן הלוז לא נזרע אלא לדעת שיאכל תוכו כשיתבשל, ולכן יברך על אפרוח הלוז שהכל: ומה שאוכלין אותו נא ומשתנה בריאת תבניתו ויבטל טעמו ויחסר כחו הראשון בבישולו, כמו השום והחציר, יברך עליהם כשיבושלו שהכל.
<h2>דף מ:</h2>
ונאמר בתחלה כי יש לנו עיקר בהסכמת הכל מה שמברך עליה בתחלה שהכל מברך עליו [לבסוף] בורא נפשות רבות. וכל המאכלים שאינם צמחים, כגון בשר כל בעלי חיים למיניהם, והדגים והבצים והחלב והחמאה והגבינה יברך עליהם שהכל. על הלחם שנבאש והיין שנחמץ והתבשיל שנפסד מברך עליהם שהכל. החומץ והנובלות הפירות מברך עליהם שהכל. הזומית והכמהין ופטריות מברך עליהם שהכל. ועל הפרי שלא נגמר בישולו ועל הבוסר שלא הגיעו גרגיריו לשיעור הפול הלבן יברך שהכל. והוא שאמרו ת"ר [כל] שאין גידולו מן הארץ, הפת שעיפשה ועל היין שהקרים ועל התבשיל שעברה צורתו אומר שהכל. על החלב ועל הגבינה ועל הביצים ועל החומץ ועל הנובלות ועל הגובאי אומרים שהכל. על הפגין ועל הסמדר ועל הבוסר עד שלא נעשה כפול הלבן אומר שהכל. ועל הזומית וכמהין ופטריות אומר שהכל. ופירוש זומית, מים ומלח, שקורין אותו בלע"ז שלמואירא: דבש הדבורים ודבש תמרים יברך עליהם שהכל. והוא מה שאמרו (לח.) אמר מר בר רב אשי האי דובשא דתמרי מברכי עליה שהכל מ"ט זיעה בעלמא הוא. ועל השכר, אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים, מברכין עליו שהכל. הפרי הצומח באילני הסרק, כגון גרגירי ההדס, אע"פ שהם מבושלים, יברך עליהם שהכל. והעשב שלא נודע אצלנו שצומח בארץ מעצמו יברך עליו שהכל.
